בראשית פרק לב

מאת: בניה כהן

פשט הפרק:
יעקב שולח לעשו מלאכים שיגידו לו שאמנם גרתי עם לבן, אך לא התחברתי עמו. הייתי גֵר, לא נדבקתי במעשיו. קיימתי את כל תרי"ג מצוות. יש לי גם כמה בהמות. אך נשארתי בתמימותי, כאז כעתה.
יעקב ירא מעט, כיוון ששמע מהמלאכים שעשו בא לקראתו עם ארבע מאות איש. הוא מכין את עצמו באופן הצבאי- למלחמה, באופן הרוחני- על ידי תפילה, בה הוא מודה לד' על כל הטוב אשר גמל איתו ומבקש שיצילהו מידי עשו. יעקב גם פועל באופן מעשי ושולח בהמות כמנחה לאחיו.
במנחתו הוא שולח מִן הבא בידו, מהעו"ש (=מהעובר ושב), כחמש מאות בהמות. למרות שיעקב התחיל מאפס כאשר ירד אל לבן, "בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן", בלי שום דבר נוסף. הוא לא מתגאה אלא מבין שהכול בא אליו בחסד עליון, ואף לא מגיע לו החסד הזה. "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ".
אחר כך הוא עובר את הנחל וחוזר בכדי לבדוק אם לא שכח "פכים קטנים". כן, למרות עושרו הרב הוא לא מזלזל ב"פכים", יעקב נשאר בענוותנותו הטהורה. אך את זה שרו של עשו כבר לא יכול לסבול, את הטהרה הפנימית הכל-כך הפוכה מטומאתו הפנימית של עשו. הוא נאבק עמו עד עלות השחר. וכשלא יכל לו הוא הכהו ברגלו שם- בהרגלים, במצוות שאדם דש בעקביו היה אפשר להכות אותו.
על כן, כאות למאורע שביטא את טהרתו של יעקב- לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה.

מעמיקים מבט:
יעקב שולח איגרת לעשו.
יעקב אומר לעשו שיש לו שור וחמור, צאן עבד ושפחה, אמנם, יעקב שולח לו גמלים, מדוע הגמל לא נזכר?
ישנם בעלי חיים טהורים כגון שור, ישנם  שאינם טהורים כגון החמור, אך יש את הגמל שהוא מעלה גרה, אך לא מפריס פרסה.
אומר יעקב אני לא גמל! נראה לך, עשו, שכשלקחתי את הברכות אני נטמאתי בשקר? חס ושלום, היה לי מאוד קשה לשקר, חיקיתי אותך באופן מושלם, אך את הסגנון שלך, המתנשא, לא הצלחתי לחקות (רש"י), יותר נכון, אני לא מסוגל לחקות. דיברתי בלשון רכה, הזכרתי את ד' יתברך, יצחק אפילו חשד בגלל זה. לכן, לפני שהלכתי יצא מפי "אולי ימושני אבי" ,לא אמרתי "פן ימושני"- משהו פנימי בי לא רוצה לשקר, אמרתי ולוואי והשקר לא יצליח (עיין קול אליהו לגר"א- תולדות). אך מה לעשות, הייתי חייב לעשות זאת בשביל העתיד של עם ישראל. מכל מקום, אפילו כשאבא שאל אותי מי אתה, אמרתי זאת במילים שלא לגמרי משקרות, לא יכולתי להוציא שקר מפי, אכן כותבים עלי במסכת מכות שאני "לא רגל על לשונו" לא יכול לשקר.
גם כשהייתי עם לבן, למרות שהייתי אחיו ברמאות לא גזלתי ממנו אגורה שחוקה! הייתי "ביום אכלני חורב וקרח בלילה", לא אכלתי כלום מצֹאנו. אף שהוא כל הזמן רימה אותי. לא למדתי מדרכיו, הייתי גֵר אצלו (רש"י). אפילו שמרתי על לשוני, קראתי לגלעד בלשון הקודש (ספורנו), התורה הדגישה זאת.
עכשיו, כשאנו נפגשים, נכון, אתה רואה שיש לי הרבה, אך האמן לי, אני נשארתי טהור, לא הסתאבתי ממראה השפע שלי. אני יודע שהשפע הזה אינו ממני, אלא מאיתו יתברך, אני חוזר אפילו על "פכים קטנים", בטח שמעת על זה מהשר שלך. הוא לא יכל לסבול את הטהרה הזו שלא מתחברת עם שום טומאה.
לכן, אני מדגיש לך- אני לא גמל. אני יודע להבחין בטומאה שבשקר, בתחכום ובעושר, אך אני נשאר טהור!